Смело..
תשאלו: מהי תרבות דמוקרטית? ובכן, תרבות דמוקרטית



פירושה למשל, שיש איזון מספרי באוכלוסיה בין הכוחות הפרוגרסיוויים
והשמרניים. ברגע שמופר האיזון, והכף נוטה באופן חד אל השמרנות והריאקציה
והקיצוניות הדתית, אילו מנגנוני הגנה דרסטיים יש לדמוקרטיה להחזיר את
האיזון על כנו? התשובה היא שבישראל אין מנגנונים כאלה, פשוט אין.

בטורקיה
למשל, יש מנגנון כזה, המובנה בחוקה, המאפשר לצבא להתערב בכוח כדי להחזיר
את האיזון על כנו. במדינה כמו צרפת, מה שאחראי על האיזון הוא המינהל
הציבורי שאינו מתחלף אף פעם בעת חילופי השלטון. המינהל הציבורי המייצג את
ערכי הרפובליקה החילונית. בארה"ב יש חוקה המונעת יציאה מהקווים האדומים.

בישראל,
אללי, לא חשבו המייסדים של המדינה על האפשרות שיום אחד תשקע ישראל
בברבריות. הם היו אופטימיים מדי. וכך לא דאגו לחוקק חוקה, וברבות הזמן
סמכו על הרשות השופטת שתהיה הגורם המאזן. אבל הדבר מתברר והולך כטעות. כמה
כבר יכול בית המשפט לשאת על גבו את האחריות לדמותה המוסרית והדמוקרטית של
המדינה כאשר יש כל כך הרבה כוחות שחור נגדיים?

הפתרון היחיד הוא אם
כן - כמו שהיה גם בהיסטוריה הרחוקה, בימי אשור ובבל ואחר כך בתקופת רומא,
שבכל פעם שהיישות הישראלית התפרעה יותר מדי באו ושמו לה סוף - שמדינות
זרות ייקחו את היוזמה להעמיד את ישראל במקומה הראוי. יכול להיות שיגיע
הרגע שהן יאמרו לעצמן שהיישות הריבונית הישראלית הזאת מביאה נזק רב יותר
מאשר תועלת והן פשוט יבטלו אותה. גם זה יכול להיות. וזה יקרה בסוף.